<h1>תשובת רבינו אברהם בן הרמב"ם בענין מצוה ח' שמנה הרמב"ם</h1>
<h2>דף ה:</h2>
שאלה ילמדנו רבנו במ"ש במצוה ח' שוהלכת בדרכיו (פ' תבוא כ"ח) הוא צוואה, ונראה שהוא תנאי כאומרו (שם) ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך התנאי כי תשמע בקול וכו' וכן (שם) והיית רק למעלה ולא תהיה למטה. ודומיהם בתוכחה. וכך בבלתי מקשיב (עציאן בל"ע) אומרו (עקב ח') והיה אם שכח תשכח את ה' אלהיך והלכת אחרי אלהים אחרים וכן (ס"פ נצבים) ואם יפנה לבבך ולא תשמע ונדחת והשתחוית וכו' נראה שהם תנאיים. ואפילו היתה מצוה הרי היא כוללת כל התורה כמבואר מן הכתובים שנכפלו בענין זה, אומרו (ואתחנן ה') בכל הדרך אשר צוה ה' אלקיכם אתכם תלכו וכן (שופטי' י"ט) כי תשמור את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום וכו' וללכת בדרכיו כל הימים וכן (עקב י') ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך. וכבר אמר רבינו ז"ל בשורש הרביעי שאין למנות הצוויים הכוללים התורה. יורנו אדוננו ושכרו כפול.
תשובה אומרך שנראה שהוא תנאי ל"ק, שהרי לא התנה אלא בעשיית מה שאנו מצווין בו. התבונן בכתוב שאמר תחלה (תבא כ"ח) והיה אם שמע תשמע וכו' אשר אנכי מצוך היום. הרי אמר בפירוש שהתנה בעשיית מה שציוה בו ואח"כ הזכיר הגמול על זה ואח"כ כפל בסוף שזה לפי קיום הציווי והוא אומרו (שם) יקימך ה' כי תשמור את מצות ה' אלקיך והלכת בדרכיו. הרי נתבאר שהתנאי לא הוציאו מצורת ציווי.
ואומרך שאפילו היתה מצוה הריהי כוללת את כל התורה, ראוי להתבונן בו. ושתי תשובות להשגה זו. האחת והיא עיקר גדול בתורה, ובו נבדלים אנחנו עדת הרבניים מדרך הקראין, והוא שאיננו סומכין רק על מה שמורה פשט הכתוב אלא על מה שמורים עליו הכתוב והקבלה יחד. ולהאריך באמונה הזאת יש מקומות מתאימים וקיצורה הוא מה שזכרנו. ואפילו היתה מורה פשטות הכתוב הזה בהחלט שהכוונה בו קיום כל התורה, חובתנו להאמין שהוא ציווי פרטי משום שפירשה בו הקבלה מה הוא נקרא חנון וכו'. זו התשובה האחת, והוא עיקר שראוי שלא יסור מנגד העינים. ול"ק מה שאמר אבא מארי זצ"ל שאין למנות הצוויים שכוללים התורה. כי לפי ביאור הקבלה אין זה ציווי כולל.
והתשובה השניה, שאילו היה והלכת בדרכיו ציווי כולל לא היה נאמר בלשון זו אלא היה אומר כי תשמור את מצות ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו כמו שאמר בפרשת ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך. ואע"פ שיש לנו פירוש רחב בכתוב הזה אין כאן מקומו וכללנוהו בס' הדרשות שאנו עסוקים בחיבורו. ועוד, בכל הדרך אשר צוה וכו' כתובים אלו הם הכוללים כל התורה, אבל זה שהביאו לראיה אין להעלות על הדעת שהוא ציווי כללי. שהרי אחרי שאמר כי תשמור את מצות ה' אלקיך שהוא כולל כל המצות הוסיף עליו ואמר והלכת בדרכיו שאפשר היה לחשוב שאינו מוכרח כהכרח המצות כי המצות הן מעשיות וההליכה בדרכיו דברים שתלויים במדות כמו שפירשה הקבלה מה הוא נקרא חנון וכו' אע"פ שתכלית אלו המדות ג"כ מעשים. ויש בזה ענין שהבנתו רחוקה בתחילה. וכללו של דבר שמהוספתו והלכת בדרכיו על התנייתו במצוות בכלל מוכח שנתכוון לדבר שהוא זולת המצוות שנתפרשו, כלומר למה שביארה אותו הקבלה האמיתית. והבן זה כי הוא ענין דק. וכתב אברהם ביר' משה זצו"ל.
<h2>דף יד.</h2>
שאלה ילמדנו רבנו במ"ש במצוה ח' שוהלכת בדרכיו (פ' תבוא כ"ח) הוא צוואה, ונראה שהוא תנאי כאומרו (שם) ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך התנאי כי תשמע בקול וכו' וכן (שם) והיית רק למעלה ולא תהיה למטה. ודומיהם בתוכחה. וכך בבלתי מקשיב (עציאן בל"ע) אומרו (עקב ח') והיה אם שכח תשכח את ה' אלהיך והלכת אחרי אלהים אחרים וכן (ס"פ נצבים) ואם יפנה לבבך ולא תשמע ונדחת והשתחוית וכו' נראה שהם תנאיים. ואפילו היתה מצוה הרי היא כוללת כל התורה כמבואר מן הכתובים שנכפלו בענין זה, אומרו (ואתחנן ה') בכל הדרך אשר צוה ה' אלקיכם אתכם תלכו וכן (שופטי' י"ט) כי תשמור את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום וכו' וללכת בדרכיו כל הימים וכן (עקב י') ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך. וכבר אמר רבינו ז"ל בשורש הרביעי שאין למנות הצוויים הכוללים התורה. יורנו אדוננו ושכרו כפול.
תשובה אומרך שנראה שהוא תנאי ל"ק, שהרי לא התנה אלא בעשיית מה שאנו מצווין בו. התבונן בכתוב שאמר תחלה (תבא כ"ח) והיה אם שמע תשמע וכו' אשר אנכי מצוך היום. הרי אמר בפירוש שהתנה בעשיית מה שציוה בו ואח"כ הזכיר הגמול על זה ואח"כ כפל בסוף שזה לפי קיום הציווי והוא אומרו (שם) יקימך ה' כי תשמור את מצות ה' אלקיך והלכת בדרכיו. הרי נתבאר שהתנאי לא הוציאו מצורת ציווי.
ואומרך שאפילו היתה מצוה הריהי כוללת את כל התורה, ראוי להתבונן בו. ושתי תשובות להשגה זו. האחת והיא עיקר גדול בתורה, ובו נבדלים אנחנו עדת הרבניים מדרך הקראין, והוא שאיננו סומכין רק על מה שמורה פשט הכתוב אלא על מה שמורים עליו הכתוב והקבלה יחד. ולהאריך באמונה הזאת יש מקומות מתאימים וקיצורה הוא מה שזכרנו. ואפילו היתה מורה פשטות הכתוב הזה בהחלט שהכוונה בו קיום כל התורה, חובתנו להאמין שהוא ציווי פרטי משום שפירשה בו הקבלה מה הוא נקרא חנון וכו'. זו התשובה האחת, והוא עיקר שראוי שלא יסור מנגד העינים. ול"ק מה שאמר אבא מארי זצ"ל שאין למנות הצוויים שכוללים התורה. כי לפי ביאור הקבלה אין זה ציווי כולל.
והתשובה השניה, שאילו היה והלכת בדרכיו ציווי כולל לא היה נאמר בלשון זו אלא היה אומר כי תשמור את מצות ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו כמו שאמר בפרשת ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך. ואע"פ שיש לנו פירוש רחב בכתוב הזה אין כאן מקומו וכללנוהו בס' הדרשות שאנו עסוקים בחיבורו. ועוד, בכל הדרך אשר צוה וכו' כתובים אלו הם הכוללים כל התורה, אבל זה שהביאו לראיה אין להעלות על הדעת שהוא ציווי כללי. שהרי אחרי שאמר כי תשמור את מצות ה' אלקיך שהוא כולל כל המצות הוסיף עליו ואמר והלכת בדרכיו שאפשר היה לחשוב שאינו מוכרח כהכרח המצות כי המצות הן מעשיות וההליכה בדרכיו דברים שתלויים במדות כמו שפירשה הקבלה מה הוא נקרא חנון וכו' אע"פ שתכלית אלו המדות ג"כ מעשים. ויש בזה ענין שהבנתו רחוקה בתחילה. וכללו של דבר שמהוספתו והלכת בדרכיו על התנייתו במצוות בכלל מוכח שנתכוון לדבר שהוא זולת המצוות שנתפרשו, כלומר למה שביארה אותו הקבלה האמיתית. והבן זה כי הוא ענין דק. וכתב אברהם ביר' משה זצו"ל.
